כשמדובר בטכניקות ההוראה שלי, למעשה בכיתה שלי, יש הרבה פעילויות שהייתי עושה, כמו שירי ג'אז, משחקי קהוט, ג'ופרדי, ותרגילי TPR וכו'. אבל בעיקרון, המטרה של כל הפעילויות האלה היא לנסות לעורר השראה בתלמידים למצוא את לימוד האנגלית כמסע מעניין; לנסות לפתוח אותם ולעודד אותם לאמץ את הידע בזרועות פתוחות. הסיבה לכך היא, שראש פתוח שמוכן ומתרגש ללמוד שונה מאוד מסגירת הדלתות בפני מקצוע או שיעור מסוים. זה די חשוב. אם תגרום לתלמיד להרגיש שהוא מוכן ללמוד, הוא בהחלט יקבל יותר ידע, יספוג ויזכור יותר בטווח הארוך. אבל אם תלמיד בוחר לסגור את הדלת שלו ולא לפתוח בפניך, הוא לא יקבל כלום.

לדוגמה, מזמורי ג'אז, כטכניקה בכיתה, נוצרה על ידי מומחית אמריקאית להוראת שפות, קרולין גרהם. היישום שלהם הוא למעשה רחב מאוד, כלי מאוד מעשי. זה מאפשר להפוך כל אוצר מילים, כל נקודת דקדוק שתלמידים צריכים לשנן, למזמור. דברים מסוימים, שיכולים להיות די משעממים וקשים לשינון מלכתחילה, יכולים להפוך למשהו מאוד גרובי, מלא מקצבים וכיף. זה מאוד מועיל ללומדים צעירים, כי המוח שלהם מגיב מאוד לדברים שיש להם מקצבים ודפוסים מסוימים. תלמידים באמת נהנים מזה ואנחנו יכולים אפילו ליצור מזה קצת מוזיקה. זה עוזר לתלמידים לצבור באופן אינטואיטיבי את הידע שהם צריכים ללמוד.

טכניקה נוספת שהייתי משתמש בה בכיתה שלי נקראת TPR, ראשי תיבות של Total Physical Response (תגובה פיזית כוללת). היא דורשת מהתלמידים להפעיל באופן מלא את כל חלקי גופם ולהשתמש בתנועה פיזית מסוימת כדי להגיב לקלט מילולי מסוים. זה יכול לאפשר לתלמידים לאחד את צליל המילה למשמעותה.