כשזה מגיע לטכניקות ההוראה שלי, למעשה בכיתה שלי, יש הרבה פעילויות שהייתי עושה, כמו מזמורי ג'אז, משחקי Kahoot, Jeopardy ותרגילי TPR וכו'. אבל בעצם, המטרה של כל הפעילויות האלה היא לנסות לעורר השראה לתלמידים למצוא מסע מעניין של לימוד אנגלית; מנסה לפתוח אותם ולעודד אותם לאמץ את הידע בזרועות פתוחות. הסיבה לכך היא שראש פתוח שמוכן ונרגש ללמוד, הוא למעשה שונה מאוד מסגירת דלתותיהם לנושא או כיתה מסוימים. זה בעצם די חשוב. אם אתה גורם לתלמיד להרגיש שהוא מוכן ללמוד, הוא בהחלט יקלוט יותר ידע, יספוג וישמור יותר בטווח הארוך. אבל אם תלמיד בוחר לסגור את הדלת שלו ומחליט לא לפתוח לך, הוא לא יקבל כלום.

לדוגמה, שירי ג'אז, כטכניקה בכיתה, נוצרו על ידי מומחית להוראת שפה אמריקאית, קרולין גרהם. היישום שלו הוא למעשה רחב מאוד, כלי מאוד פרקטי. זה מאפשר להפוך כל אוצר מילים, כל נקודות דקדוק שתלמידים צריכים לשנן לפזמון. דברים מסוימים, שיכולים להיות די משעממים וקשה לשנן מלכתחילה, יכולים להפוך למשהו מאוד גרובי, מלא במקצבים ומהנה. זה מאוד עוזר ללומדים הצעירים, מכיוון שהמוח שלהם מגיב מאוד לדברים שיש להם מקצבים ודפוסים מסוימים. התלמידים מאוד נהנים מזה ואנחנו אפילו יכולים לעשות מזה מוזיקה. זה עוזר לתלמידים להשיג באופן אינטואיטיבי את הידע שהם נדרשים ללמוד.

טכניקה נוספת שהייתי משתמש בה בכיתה שלי נקראת TPR, שזה ראשי תיבות של Total Physical Response. היא מבקשת מהתלמידים לעסוק באופן מלא בכל חלקי הגוף שלהם ולהשתמש בתנועה פיזית כלשהי כדי להגיב לקלט מילולי מסוים. זה יכול לאפשר לתלמידים לגבש את צליל המילה למשמעות המילה.